מיומנויות חברתיות בארגונים

מיומנויות חברתיות היו מאז ותמיד חשובות. אנחנו יצורים חברתיים, שבטיים, קהילתיים. היכולת להישרדות, קשורה, לא אחת, להשתייכות לקבוצות חזקות. המעבר לערים, הריחוק, קידוש האינדיבידואליזם, ערערו במובן מסוים את מבנה הקהילה כפי שרווח בעבר (ועדיין מצוי כיום בצורות התיישבות מסוימות ובמגזר הדתי). התפתחות הטכנולוגיה יצרה תחושה לאורך השנים של פגיעה ביכולת לייצר קשרים עמוקים. הקשר כבר אינו בלתי אמצעי כבעבר. המבוגרים יותר מספרים כיצד בילדותם ונעוריהם, מפגשים חברתיים נעשו בחצרות ובמרחב הציבורי. למעשה, היתה זו הדרך היחידה לתקשר זה עם זה. כיום, החברים שלנו נמצאים בפייסבוק ובוואטצאפ ותקשורת יכולה לכלול לייק או הערה רנדומלית כלשהי. מבט חטוף (ועצוב) בבני נוער מראה כי הם יכולים לשבת יחד בחדר, ועדיין כל אחד מהם יהיה ספון אל מכשיר הנייד שלו, מתקשרים החוצה דרך הרשת אך מעט זה עם זה. לא רק הם, הורים וילדים, בני זוג או חברים, היושבים יחד ובורחים אל אזור הנוחות- מכשיר הנייד.

באופן פרדוכסלי עולם ההתרחשות של כולנו יצא אל מחוץ לחדר, כאשר כולנו מבקשים הכרה מבחוץ, במקום מהנוכח המוחשי המצוי באותה עת איתנו. מחמיצים את הרגע ופוגעים ביכולת לייצר קשר עם האדם שלידנו, ולא רק איתו. במפגש בין מכשירים, לא פלא שתחושת הבדידות והניכור מתעצמת. בסופו של דבר, הצורך הבסיסי של חיברות קיים, כל עוד אנו יצורים חיים המונעים על ידי הרגש (תאוריות פסיכולוגיות כגון של בולבי ואריקסון מתייחסות לצורך בקרבה אנושית תומכת, כצורך מולד).

וכיצד כל זה משפיע על עולם התעסוקה?

התפתחות עולם התעסוקה, לאור השינויים הטכנולוגיים המהירים, מצביעה על כך שקשה לנבא כרגע, איזה ידע או ניסיון יהיו רלוונטיים בעוד מספר שנים. מה שברור יותר, הוא הצורך להיות מסוגלים ללמוד ולהתעדכן תוך כדי עבודה, על מנת להישאר רלוונטיים לאורך שנים ולהתפתח. חלק בלתי נפרד מהלמידה כבר אינו מצוי רק במוסדות פורמליים, אלא בכל מקום ברשת. המידע עצום ועל מנת להישאר מעודכנים ככל שניתן ובזמן אמת, רצוי להתחבר אל חוכמת ההמונים, להשתייך בזמן אמת לאנשים וקבוצות רלוונטיות.

זאת ועוד, בעולם גלובאלי מתקדם, המידע, האפשרויות, מגוון העיסוקים והתחרות הם עצומים. היכולת לבלוט הופכת קשה יותר ויותר. הדרך להשתלב כיום בארגונים כמעט מחייבת יצירת קשרים ומציאת החיבור לאדם או לקבוצה שיובילו אותנו לתפקיד, לארגון, לאתגר הבא. באופן אולי פרדוכסלי, הטכנולוגיה שהפרידה בינינו, הפכה את ההשתייכות והחיברות לצורך משמעותי ואפילו הכרחי. בקשת סיוע מהאחר (באופן הדדי) הפכה חלק בלתי נפרד מכללי המשחק.

הצורך בשייכות וקהילה לא גווע, הוא שינה צורה או אולי התרחב, התפתח. נוצרו קהילות בפייסבוק וברשתות כאלו ואחרות סביב תחומי ידע או עניין משותפים, עם יזמי ומנהלי קהילות כמקצוע. החיבורים בתוך העולם הוירטואלי מוצאים דרכם לעיתים גם אל העולם הפיזי, כדוגמת עולם העבודה.

המיומנות ברשת חיונית, אך אינה מספיקה, שכן המפגש הפיזי עדיין מתרחש בתוך הארגונים. כך למשל, ידוע כי במפגשים בחדר אוכל, בפינת קפה ובמסדרונות הארגון, נבנית פוליטיקה חברתית ו"נתפר" התפקיד הבא. במילים אחרות, במקומות הפחות פורמליים נרקמות, לא אחת, ההגדרות הפורמליות של תפקידנו, בהווה ובעתיד.

עד כמה חשובים עבורנו קשרים בינאישיים בעולם העבודה?

בכתבה של דה-מרקר מיום 17.5.2019 (בסקר שערכו מגזין דה מרקר ו CfaceBDI), שלושת הפרמטרים החשובים ביותר לעובדים כיום הם: יחסי עבודה, תנאי שכר ושביעות רצון ממנהל ישיר (בזה הסדר). כלומר, שניים מתוך שלושת הפרמטרים הראשונים, קשורים ליחסי אנוש, והשני (כבר לא במקום ראשון) הוא המובן מאליו, שכר. נתון זה, אגב, שונה משנת 2017 בה שלושת הפרמטרים הראשונים היו תנאי שכר, יחסי עבודה ויציבות תעסוקתית, כאשר בשנת 2009 שלושת הראשונים היו יציבות תעסוקתית, תנאי שכר וחוסן החברה.

אנו רואים כי ישנה עלייה לאורך השנים, בשאיפה לסביבה חברתית נעימה ותומכת, בין היתר בשל תפיסות דור ה Y והצורך שהם מביעים בתמיכה, מנטורינג וחברה. בסופו של יום, אנו שואפים כי במסגרת בה אנו מבלים רוב שעות היממה והמהווה כמפגש חברתי כמעט עיקרי, להיות עבורנו חוויה חיובית, מצמיחה ומעוררת מוטיבציה. זהו פרמטר שארגונים צריכים לשקול כחלק בלתי נפרד מערכים אחרים המנחים אותם כיום.

מכל אלה עולה הצורך לגשר על הפער במיומנות ליצירת קשרים בינאישיים בעולם הפיזי (פער שנוצר כתוצאה מהקשר המאד אישי עם מכשיר הנייד). לטעמי, זהו חיבור הכרחי בין העולם הישן לעולם החדש. שילוב המיומנות ליצור קשרים חברתיים אישיים, באופן שקדם לעידן האינטרנט, יחד עם מיומנויות עכשוויות לתקשר ברשתות חברתיות. בסופו של דבר, אנו נמדדים לא רק ביכולות שלנו על המקלדת, אלא בעולם בחוץ (לפחות לעת עתה). השילוב של המיומנויות חשוב להעשרת חיינו בכל פרמטר, תעסוקתי, כלכלי ובריאות גוף ונפש. בהיבט הארגוני, היבטים חברתיים השליכו מאז ומתמיד, על הנאה מעבודה, איכות עבודת צוות, הגברת הייצור, הקטנת השחיקה וכיום נראה שאפילו באים כדרישה של עובדים ממקום העבודה.